בצד קידום החקיקה אנו נאלצים להגן על זכויותינו גם באמצעות בתי המשפט. יזמנו הליך ראשון בעניין הקרקעות שקק''ל חכרה מהכנסייה היוונית-אורתודוקוסית בירושלים. אנו בוחנים גם הליכים בעניין קרקעות נוספות.
בשנת 2025 יזם המטה הגשת עתירה לבג״ץ בעניין 570 דונם בשכונות טלביה, ניות ורחביה שקרן הקיימת לישראל (קק''ל) חכרה מהכנסייה היוונית-אורתודוקסית. בעתירה ביקשו העותרים להורות לקק''ל ולרשות מקרקעי ישראל לממש את זכויותיהן החוזיות ולהאריך את תקופת החכירה של הקרקעות שעליהן נבנו בתיהם ומוסדות הציבור.
בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל התברר כי חלק משמעותי מהקרקעות במערב ירושלים היה בבעלות מוסדות כנסייה. המדינה ביקשה לרכוש קרקעות אלו כדי לאפשר את פיתוח העיר ובניית שכונות מגורים ומוסדות ציבור. לשם כך ניהלה קרן קיימת לישראל (קק''ל), שפעלה כזרוע של המדינה בתחום הקרקעות, משא ומתן עם הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית לרכישת הקרקעות.
פרוטוקול רשמי של קק''ל משנת 1951 מתאר כי המשא ומתן שנוהל עסק במכירת הקרקע לקק''ל, אך הפטריארך חשש כי מכירה רשמית של אדמות כנסייה ליהודים תעורר התנגדות. לכן הוסכם על פתרון חלופי: החכרת הקרקע.
כך מתואר הדבר בפרוטוקול הדיון בקק''ל:
בעקבות הסכמה זו נחתמו בתחילת שנות ה-50 שלושה חוזי חכירה בין קק''ל לבין הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית.
למרות שמבחינה פורמלית מדובר היה בחכירה, החוזים העניקו לקק''ל זכויות רחבות מאוד בקרקע — כולל הזכות לבנות, לפתח, להרוס מבנים ולחלק את הקרקע לפי שיקול דעתה. מהותית לא מדובר בחכירה רגילה, אלא בהעברה של הבעלות דה-פקטו לידיה של קק''ל. כך תוארו שלושת חוזי החכירה שנכרתו בתגובת קק''ל לעתירה:
''שלושת החוזים שימרו את מעמדו הפורמלי של הפטריארך כבעלים הרשום של הקרקעות אך בצד זאת הקנו לקק''ל את הזכות לנהוג בהן מנהג בעלים מלא, כל עוד היא ממשיכה להחזיק בזכויות החכירה כאמור, ללא צורך בהסכמת הכנסייה או בתיאום עמה. כמו כן, כל אחד מהחוזים אמנם הגדיר תקופת חכירה בת 99 שנים כ''תקופת חכירה ראשונה'' אך הקנה לקק''ל זכות להמשיך בחכירה לתקופות חכירה נוספות, על-פי רצונה בלבד.''ובהליך משפטי אחר תארה קק''ל את ההסכמה שגובשה באופן הבא:
''המתווה שהוסכם עליו לבסוף היה כי הקרקעות תועברנה דה פקטו לידי קק''ל אשר תהיה רשאית לנהוג בהן מנהג בעלים מלא, אולם הבעלות הרישומית תיוותר בידי הכנסייה. הדרך לכך הייתה להעביר לידי קק''ל זכויות חכירה בלבד, מצד אחד, ולרוקן את זכות הבעלות שנותרה בידי הכנסייה מתוכן ממשי, מצד שני. באופן זה נותרה בידי הכנסייה זכות הבעלות הפורמלית שאותה היא מנועה כביכול מלהעביר, אולם באופן שאינו מותיר בידיה זכויות דה-פקטו בקרקעות, למעט זכות כלכלית בעיקרה לקבלת דמי חכירה שנתיים''.בדיקה של עסקאות מקרקעין מאותה תקופה מלמדת כי התמורה שקק''ל שילמה עבור הקרקעות הייתה גבוהה בצורה משמעותית ממחיר הבעלות של קרקעות דומות באותן שנים, מה שתומך בכך שאין מקום לדרוש דמי חכירה שעולים על סכום סמלי. בנוסף, עובדה זו, יחד עם הרקע ההיסטורי של החוזים המבהיר את כוונת הצדדים, וכן העובדה שלכנסייה נותרה בעיקר זכות בעלות פורמלית וזכאות לעדכון דמי החכירה (שעומדים כיום על כ־34 אלף דולר בשנה), מלמדות כי מחיר הארכת החכירה אמור להיות סמלי. כך גם כותבת קק''ל בחוות דעתה בהתייחס למחיר הצפוי:
''נמצא כי זכויות הבעלות משקפות אחוז אפסי מסך ערך המקרקעין (הכולל גם את הפוטנציאל התכנוני). החלק המיוחס לרכיב הבעלות בעסקאות הנ''ל מתיישב עם הניתוח שהובא לעיל ומראה כי גובה דמי החכירה השנתיים אשר אמורים להשתלם לבעלים לפי הסכמים ייחודיים אלה, לא אמורים לשקף אחוז מערך הקרקעות ולהיגזר משוויין, אלא לעמוד על סכום סימלי הנותן בידי הבעלים הכנסה שנתית מסוימת עבור זכות הבעלות הפורמלית שנותרה בידיו''.
עמדה זו של קק''ל גם נתמכת בהסכמה אליה הגיעה הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית עם קק''ל ב-2006 שלפיה דמי החכירה עד שנת 2200 יעמדו על 4.5 מיליון דולר (ע''א 1463/22 הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' הימנותא בע''מ) וכן נתמכת במחיר שבו הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית מכרה בסופו של יום את זכותה לקבל דמי חכירה מקק''ל בגין הקרקעות הנ''ל לתקופה 2011-2161, מחיר שעמד על כ- 10 מיליון דולר ו''ע 49087-05-12, הפטריארך היווני האורתודוקסי של ירושלים, תיאופליוס השלישי נ' מנהל מיסוי מקרקעין אזור ירושלים). אמנם, חברת קרקעות ירושלים 2022 בע''מ (''אקסטל'') טוענת כיום שדמי החכירה עשויים לעלות מיליארדים, אך למטה החוכרים לא ברור על מה מבוססת טענה זו, וקיים קושי ליישב טענה זו של אקסטל עם העובדות המפורטות לעיל ועם השווי של דמי החכירה עליו הצהירה אקסטל לרשויות המס בעת רכישת הזכויות. לאחר החתימה על חוזי החכירה החל פיתוח ובניית הקרקעות שנרכשו, ונבנו עליהם למעלה מ-1000 יחידות דיור, מוסדות ציבור רבים, ומבני תרבות. למרות הרקע ההיסטורי של החוזים והעובדה שלקק''ל עומדת זכות חוזית להאריך את החכירה, זכות זו לא הופעלה עד היום.
תקופת החכירה של הקרקעות הנ''ל עומדת לחלוף בעוד כ-25 שנים. במשך שנים פנה המטה וגם חוכרים שונים לקק''ל בדרישה שתפעיל את זכותה החוזית ותאריך את החכירה. כל עוד קק''ל לא מפעילה את זכותה חוסר הוודאות הנוגע לעתיד הקרקעות נותר בעינו. חוסר וודאות זה גורם כבר היום לירידה משמעותית בערך הנכסים של החוכרים. הוא גם מסכל פיתוח וחידוש של הבניינים שנבנו. מי ישקיע בשיפוץ ובבנייה של ביתו, אם בעוד 25 שנים ייאלץ לוותר על ביתו.
יחד עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים שימנע שינוי במצב הזכויות תחת הסכמי החכירה. מנגד קק''ל ואקסטל ביקשו לדחות את העתירה על הסף. בית המשפט העליון לא קיבל את הבקשה לדחות את העתירה על הסף והיא צפויה להידון ב-3 באוגוסט 2026.
לגבי צו הביניים לאור תגובת קק''ל ואקסטל, קבע בית המשפט שאם יגובשו בין קק''ל לאקסטל הסכמות עקרוניות ביחס לזכויות הנוגעות לחוכרים, קק''ל תשתף בהן את החוכרים ותאפשר להם להביע את דעתם על ההסכמות שגובשו.
העתירה הוגשה על ידי יותר מ-200 חוכרים. אנו שבים ומבקשים ממי שעדיין לא חתם - להצטרף ולחתום על ייפוי כוח לעתירה. ככל שמספר החותמים יגדל, כך יתחזק המסר לבג''ץ ולקק''ל שמדובר בנושא מהותי הנוגע לכולנו ושיש לו תמיכה רחבה בציבור החוכרים. פרטים נוספים וכיצד ניתן להצטרף לעתירה בקלות ניתן למצוא כאן.
כדי להצטרף יש להוריד טופס ייפוי כוח בלחיצה על הקישור הזה. לאחר מכן, את ייפוי הכוח החתום נבקש להעביר לכתובת המייל של המטה: 4home.we.struggle@gmail.com.